| זיקות אלו מלמדות מחד על אחדות המזמור, אך מאידך דווקא הדמיון הלשוני ממחיש את השוני הגדול בעמדת המשורר בכל אחד מחלקיו | |
|---|---|
| הערות פרשניות נוספות יובאו בהמשך העיון, תוך כדי הדיון בתוכנו ובמבנהו של המזמור |
הבסיס העיקרי לחלוקת המזמור לשני חלקים הוא כמובן יחס המתפלל, המדבר במזמור בגוף ראשון, לה'.
21| ה כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּרֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ בְּצוּר יְרוֹמְמֵנִי | סיום ושבח 19 מלבד דברי הפתיחה והסיום הקצרים, הפרק נחלק בבירור לשני מקטעים מרכזיים — חלק ראשון שמרכז את תיאור המציאות השלילית והתלונה לגביה בפסוקים 3-9 וחלק שני שמכיל את התפילות והתחנונים של משורר המזמור לישועה |
|---|---|
| ו אֵלֶיךָ זָעֲקוּ וְנִמְלָטוּ בְּךָ בָטְחוּ וְלֹא בוֹשׁוּ | וכמו סדרם של מועדי תשרי - ראש השנה ויום הכיפורים - שתחילה נחוג ראש השנה שהוא בבחינת "ה' אורי", ורק אחר כך בא יום הכיפורים שבו מתענים ישראל ומתוודים על חטאיהם, כך גם בחייו של כל אדם - ראוי שראשיתם תהא מוארת בקרבת ה' מתוך בטחון ושמחה, ושרק בהמשכם יגלה האדם את העמידה האחרת לפני א-לוהיו - זו המצריכה בקשה נמרצת של הא-לוהים כדי להתגבר על תחושת הסתר הפנים |
| יט יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם וְעַל לְבוּשִׁי יַפִּילוּ גוֹרָל | ח לְךָ, אָמַר לִבִּי--בַּקְּשׁוּ פָנָי; אֶת-פָּנֶיךָ יְהוָה אֲבַקֵּשׁ |
|---|---|
| לז וַיִּזְרְעוּ שָׂדוֹת, וַיִּטְּעוּ כְרָמִים; וַיַּעֲשׂוּ, פְּרִי תְבוּאָה |