| הגן כסביבה מחזיקה הסביבה המחזיקה היא צורך נפשי שנשאר איתנו לאורך כל החיים ויש לו חשיבות מוגברת בשינוי של כניסה למסגרת חדשה | תוכנית ללימודי תעודה מתקדמים בפסיכותרפיה פסיכואנליטית ברוח החשיבה הויניקוטיאנית והעצמאית שקיימת משנת 2008 ותוכנית הבסיס לפסיכותרפיה פסיכואנליטית למטפלים בהבעה ויצירה שקיימת משנת 2012 |
|---|---|
| מאת: אראל הסיפור בתחילת ספר איוב מעורר שאלה קשה: אם ה' אהב את איוב, ואיוב היה צדיק, מדוע ה' קיבל את טענותיו של השטן, והרשה לשטן לפגוע באיוב?! האם זה אומר שאלוהים הוא ילדותי? איך לדעת איזה מקצוע מתאים לך? ה"שטן" בלשון ימינו מייצג את הרע המוחלט; מעין יצור דמוני עם קרניים וקילשון |
איך להשיג שלמות ואושר מוחלט? ב נעשה נסיון ייחודי ליצור תכנית לימודים סדורה שתאפשר ללמוד את התיאוריה הפסיכואנליטית של ויניקוט והקבוצה העצמאית ולתרגם אותה לעשייה הקלינית הנובעת ממנה.
| מאת: רועי מעודה לא כתוב ויך השטן את איוב כתוב שהטן יוצא מאת פני ה' ואז מישהו מכה את איוב מי זה? נראה שהביקורת נובעת מכך, שלפחות חלק מאותם תורמים עשירים לא באמת יודעים איך חיים העניים: הם אוכלים במסעדות יוקרה ולא אכלו אף פעם בבית תמחוי; הם גרים בארמונות פאר ולא גרו אף פעם בדירה עם גג דולף | זו מעמידה במרכז העיון שלה את האני המקוטע, הנשלט על-ידי קודים תרבותיים משתנים |
|---|---|
| פוקו מצביע על הסובייקט כנתון לפעולתם של כוחות היסטוריים המייצרים ומשנים את משמעותו | שניהם אומרים כי המהות של כל הצורות השונות של המציאות היא אחת וכי אין הבדל מהותי בין שום צורה של המציאות לשום צורה אחרת |
אובייקט המעבר הוא גם המציאות וגם הדמיון, מאפשר גם הנאה ומשחק אך גם נחמה והיאחזות ברגעי חוסר שליטה, ויישומים חשובים אלה הפכו אותו לשלב כמעט בלתי נפרד מהתפתחותו של כל ילד.
17| לינק לזום ישלח למשתתפים במייל, טרם מועד ההרצאה | |
|---|---|
| הוא מדבר על כך שחשוב שתהיה יכולת להיות עם המטופל גם כאשר המחשבות שלו לא מאורגנות, אסוציאטיביות ואין ביניהן כל חוט מקשר | אם אנחנו לומדים להכיר את הילד ויוצרים מגוון מקומות ופעילויות יש מקום להתאמה של הילד ולהראות את האישיות שלו יותר |
מאת: רועי מעודה דנה - את צריכה להבדיל בין החלק של החוקים בתנ"ך לחלק הרעיוני יותר, הדוגמא המובהקת לזה היא בפירושו של הרשב"ם ל"ויהי ערב ויהי בקר" - האם זה אומר שהרשב"ם חילל שבת או שמר אותה מהבוקר בלבד? האני שוב אינו בעל הידע, אלא סוכנות שבאמצעותה ידע — לשוני או היסטורי — מגיע לידי ביטוי.
20