| הרמז הבולט ביותר הוא כמובן הזכרתם של שלושת השבטים בני רחל אפרים, בנימין ומנשה כשבטים שהשתתפו באותה מלחמה | |
|---|---|
| {א} מִזְמוֹר לְתוֹדָה הָרִיעוּ לַיהוָה כָּל הָאָרֶץ: {ב} עִבְדוּ אֶת יְהוָה בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה: {ג} דְּעוּ כִּי יְהוָה הוּא אֱלֹהִים הוּא עָשָׂנוּ ולא וְלוֹ אֲנַחְנוּ עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ: {ד} בֹּאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה הוֹדוּ לוֹ בָּרְכוּ שְׁמוֹ: {ה} כִּי טוֹב יְהוָֹה לְעוֹלָם חַסְדּוֹ וְעַד דֹּר וָדֹר אֱמוּנָתוֹ: {א} מִזְמ֥וֹר לְתוֹדָ֑ה הָרִ֥יעוּ לַ֝יהוָ֗ה כָּל-הָאָֽרֶץ: {ב} עִבְד֣וּ אֶת-יְהוָ֣ה בְּשִׂמְחָ֑ה בֹּ֥אוּ לְ֝פָנָ֗יו בִּרְנָנָֽה: {ג} דְּע֗וּ כִּֽי-יְהוָה֮ ה֤וּא אֱלֹ֫הִ֥ים הֽוּא-עָ֭שָׂנוּ ולא וְל֣וֹ אֲנַ֑חְנוּ עַ֝מּ֗וֹ וְצֹ֣אן מַרְעִיתֽוֹ: {ד} בֹּ֤אוּ שְׁעָרָ֨יו בְּתוֹדָ֗ה חֲצֵרֹתָ֥יו בִּתְהִלָּ֑ה הֽוֹדוּ-ל֝֗וֹ בָּרְכ֥וּ שְׁמֽוֹ: {ה} כִּי-ט֣וֹב יְ֭הוָֹה לְעוֹלָ֣ם חַסְדּ֑וֹ וְעַד-דֹּ֥ר וָ֝דֹ֗ר אֱמוּנָתֽוֹ: | כז כִּי-הִנֵּה רְחֵקֶיךָ יֹאבֵדוּ; הִצְמַתָּה, כָּל-זוֹנֶה מִמֶּךָּ |
| ח אֱ-לֹהִים צְ-בָאוֹת הֲשִׁיבֵנוּ וְהָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה | מזמור זה משתייך לקובץ ונפתח בביטוי "מַשְׂכִּיל לְאָסָף" |
|---|---|
| בתהילים סדרן של המכות משתנה ממזמור למזמור | בדק לדוד בצאן ומצאו רועה יפה , שנאמר : " וַיִּבְחַר, בְּדָוִד עַבְדּוֹ; וַיִּקָּחֵהוּ, מִמִּכְלְאֹת צֹאן |
| כרגיל אנו שואלים: כיצד מבטא מבנה סכמטי זה שהצגנו כאן את רעיונו של המזמור, ומהו רעיון זה? יסוד מרכזי בטענתו של גרינץ הוא הכינוי לה' 'יושב הכרובים' בפס' ב, לדעתו כינוי זה מתאים למלחמה שבה יצא הארון - וכזאת הייתה מלחמת אבן העזר בסוף תקופת השופטים | מכת הארבה במזמור רביעית במספר ועוצמתה עולה על זו של קודמתה |
|---|---|
| החלק השני והארוך סובב כולו סביב דימוי עם ישראל לגפן | תהילים ע' לַמְנַצֵּחַ, לְדָוִד לְהַזְכִּיר |
לאחר מכה זו באה מכת הברד אשר בה בא לידי ביטוי הרס הסביבה והיא ממשיכה את ההרס הסביבתי שגרם הארבה.
18