| והלא אם המת היה צדיק, אדרבא, אז הוא עשיר, שמשלמים לו שכר פעולתו! מסביר הרלב"ג, העוני נגזר על האדם מאת ה', וכאשר אדם לועג לעני, הוא מחרף את ה' ברוך הוא שככה גזר ואמר, השם יצילנו | וגם בחיים זה מצוי - אם תאכל בלעיסה גסה ובהטעמה והבלטה אוכל טעים שריחו נודף ממנו ליד מי שאין לו מה לאכול, הרי זה לועג לרש |
|---|---|
| ואכן אסור לאדם לגרום לקנאה לא רק כדי שלא יקנאו בו, אלא בעיקר כדי שלא לצער, וגם בלימוד תורה אסור להתגאות |
| אלא נראה לי ליישב, שהגמרא שבת קנב כותבת שהמת עדיין חי במובן מה כל זמן שלא נקבר לכן זה אינו לועג לרש, ולכן לא מזלזלים בו לומר לו אתה כבר מת, אלא קוברים אותו בציצית כאילו הוא חי, ומה שאנו מכניסים הציציות - לא בגללו לפני שנקבר, אלא בגללו אחרי שנקבר, או בגלל שכניו בבית הקברות שכבר מתו, או משום שאנשים לא יודעים חילוק זה בהלכה, לכן תמיד יש להכניס הציציות שלא ללעוג לרש | אמר לו רבי חייא: "הרם אותו, כדי שלא יאמרו המתים 'למחר באין אצלנו ועכשיו מחרפין אותנו'! כי המת היה מעוניין ללבוש ציצית ולהניח תפילין כי הרי הוא בעולם האמת, והוא יודע כמה שווה דקה של תפילה, חצי דקה של ציצית, אמן אחד, יהא שמיה רבא אחד, לכן הוא משתוקק מאוד לקיים מצוות |
|---|---|
| חז"ל לא תיקנו לכתוב ברכות אלו בסידור בתקופתם בכלל לא היה סידור-תפילה כתוב ; וייתכן שאילו היו חיים בימינו בימינו הם אף היו מתנגדים לכתיבה של ברכות אלו בסידור, וקובעים שיש לומר אותן בעל-פה בלבד, כדי שלא לעבור על איסור לעג לרש | הפסוק אוסר ללעוג לו, ולהדגיש בפניו את הצדדים המשפילים והנחותים במצבו, כי הדבר עלול לגרום לו לחרף את ה' שעשה אותו עני |
| ובהלצה אמרתי שהמתים "מתים" לקיים מצוות אלא שאינם יכולים, כי היום בעולם הזה לעשות אותם ומחר בעולם הבא לקבל שכרם | ואם הוא רשע, במתים חפשי, כשאדם מת - חפשי מן המצוות! גם כשמקיימים מצוות, יש להיזהר שלא לפגוע ברגשות של אלו שאינם יכולים לקיים מצוות אלו |
|---|---|
| האם האיסור "לעג לרש" משמעו שאסור לאדם לגרום לאחרים לקנא בו? אבל בגד שעושים לתכריכין של מת פטור, שכתוב אשר תכסה בה - רק בגד העשוי ללבוש חייב | אנחנו, החיים, יכולים ללבוש ציצית ותפילין ולהתעלות מבחינה רוחנית; המת אינו יכול לעשות זאת - לא רק פיסית אלא גם רוחנית, גם אם ילבש ציצית ותפילין לא יוכל להתעלות |
שכוונתם ודאי על הרשע, שאף על פי שהוא חופשי מן המצוות אחרי מותו, מכל מקום נפשו מצטערת בבית הקברות על המצוות שלא שמר בחייו, ואיבד את שכרם בעולם הגמול, וגם השכינה מצטערת עליו, ולכן אין לצערו בשום פנים, כדי שלא לצער את השכינה" רמ"ד וואלי על משלי יז5, פירוש אחרון.
4