והלא אם המת היה צדיק, אדרבא, אז הוא עשיר, שמשלמים לו שכר פעולתו! מסביר הרלב"ג, העוני נגזר על האדם מאת ה', וכאשר אדם לועג לעני, הוא מחרף את ה' ברוך הוא שככה גזר ואמר, השם יצילנו וגם בחיים זה מצוי - אם תאכל בלעיסה גסה ובהטעמה והבלטה אוכל טעים שריחו נודף ממנו ליד מי שאין לו מה לאכול, הרי זה לועג לרש
ואכן אסור לאדם לגרום לקנאה לא רק כדי שלא יקנאו בו, אלא בעיקר כדי שלא לצער, וגם בלימוד תורה אסור להתגאות

לעג לרש

רבי חייא ורבי יונתן היו הולכים בבית הקברות.

7
לעג לרש
וראה בשערי תשובה בשער השלישי באות קע"ה שכתב שאל תדמה כי העושר והחכמה הם כשרון של אדם ולכן אתה מוצלח והוא עני, אלא דע שמאת ה' יצא הדבר, ותאמין בו ותבטח בו יתברך
לעג לרש
וראה בשערי תשובה בשער השלישי באות קע"ה שכתב שאל תדמה כי העושר והחכמה הם כשרון של אדם ולכן אתה מוצלח והוא עני, אלא דע שמאת ה' יצא הדבר, ותאמין בו ותבטח בו יתברך
לעג לרש
מותר לאדם להכיר ביתרון שלו על הזולת, ואף להודות לה' על כך, אבל לא לעשות זאת בנוכחותו כדי שלא לגרום לו רגשי נחיתות
אלא נראה לי ליישב, שהגמרא שבת קנב כותבת שהמת עדיין חי במובן מה כל זמן שלא נקבר לכן זה אינו לועג לרש, ולכן לא מזלזלים בו לומר לו אתה כבר מת, אלא קוברים אותו בציצית כאילו הוא חי, ומה שאנו מכניסים הציציות - לא בגללו לפני שנקבר, אלא בגללו אחרי שנקבר, או בגלל שכניו בבית הקברות שכבר מתו, או משום שאנשים לא יודעים חילוק זה בהלכה, לכן תמיד יש להכניס הציציות שלא ללעוג לרש אמר לו רבי חייא: "הרם אותו, כדי שלא יאמרו המתים 'למחר באין אצלנו ועכשיו מחרפין אותנו'! כי המת היה מעוניין ללבוש ציצית ולהניח תפילין כי הרי הוא בעולם האמת, והוא יודע כמה שווה דקה של תפילה, חצי דקה של ציצית, אמן אחד, יהא שמיה רבא אחד, לכן הוא משתוקק מאוד לקיים מצוות
חז"ל לא תיקנו לכתוב ברכות אלו בסידור בתקופתם בכלל לא היה סידור-תפילה כתוב ; וייתכן שאילו היו חיים בימינו בימינו הם אף היו מתנגדים לכתיבה של ברכות אלו בסידור, וקובעים שיש לומר אותן בעל-פה בלבד, כדי שלא לעבור על איסור לעג לרש הפסוק אוסר ללעוג לו, ולהדגיש בפניו את הצדדים המשפילים והנחותים במצבו, כי הדבר עלול לגרום לו לחרף את ה' שעשה אותו עני

לעג לרש

מקורות נוספים מצוות נמשלו לכסף גם בפסוקים נוספים - ראו.

21
לעג לרש
אם כך, רציתי להבין באופן יותר כללי - מה גדר האיסור "לעג לרש"? וגם במצוות כתוב "והצנע לכת עם אלוקיך
לעג לרש
כתוב שאדם בחייו שומר ומחוייב במצוות אבל "במתים חופשי", כיוון שמת אינו יכול לקיים מצוות
לעג לרש
אבל למעשה כשקוברים אותו למת מטילים בו ציצית, כדי שלא יהיה ניראה כליעוג למת, שפטור מהמצוות השולחן ערוך פסק שיש לשים והרמ'א כתב שלא נהגו בציצית כשרה אלא פוסלים חוט ועיין שם ביורה דעה ובבית יוסף ויש להקשות: והרי הוא מת? על-פי : " אמר רב טובי בר קיסנא בשם שמואל: בגד חייב בציצית אפילו אם רק מונח בארון - בקופסא - ולא לובשים אותו
ובהלצה אמרתי שהמתים "מתים" לקיים מצוות אלא שאינם יכולים, כי היום בעולם הזה לעשות אותם ומחר בעולם הבא לקבל שכרם ואם הוא רשע, במתים חפשי, כשאדם מת - חפשי מן המצוות! גם כשמקיימים מצוות, יש להיזהר שלא לפגוע ברגשות של אלו שאינם יכולים לקיים מצוות אלו
האם האיסור "לעג לרש" משמעו שאסור לאדם לגרום לאחרים לקנא בו? אבל בגד שעושים לתכריכין של מת פטור, שכתוב אשר תכסה בה - רק בגד העשוי ללבוש חייב אנחנו, החיים, יכולים ללבוש ציצית ותפילין ולהתעלות מבחינה רוחנית; המת אינו יכול לעשות זאת - לא רק פיסית אלא גם רוחנית, גם אם ילבש ציצית ותפילין לא יוכל להתעלות

לעג לרש

שכוונתם ודאי על הרשע, שאף על פי שהוא חופשי מן המצוות אחרי מותו, מכל מקום נפשו מצטערת בבית הקברות על המצוות שלא שמר בחייו, ואיבד את שכרם בעולם הגמול, וגם השכינה מצטערת עליו, ולכן אין לצערו בשום פנים, כדי שלא לצער את השכינה" רמ"ד וואלי על משלי יז5, פירוש אחרון.

4
לעג לרש
דברי שלמה המלך החכם בכל אדם מתאימים להרבה עניינים שבחיים: הנה אדם שלועג לרש, מזלזל במי שאין לו משהו מסויים, או השמח לאידו של רש, שמח בחסרונו לא ינקה וכדברי האבן עזרא "מי ששמח לאיד הרש לא ינקה, לא יהיה נקי כל אחד מהם, כי ה' בוחן הלבבות ויתן שכר למרע וללועג ולשמח לאיד"
לעג לרש
כמובן שלא מדובר כאן ב"לעג" כפשוטו, שכן מי שהולך עם ציצית ותפילין בבית-הקברות, בוודאי לא מתכוון לפגוע במתים; הוא מתכוון לקיים מצוה, ולמרות זאת זה אסור כי זה עלול לגרום קנאה
לעג לרש
ועל כן אומרת הגמרא בברכות יח שמי שמהלך בבית הקברות "ותפילין בראשו וספר תורה בזרועו וקורא, ואם עושה כן עובר משום לועג לרש חרף עושהו"