| אך מבעד לסגור החומה והדלת נראה טפח מאותו עולם חתום וזר — טפח שאולי רק מגרה ומחזק עוד יותר את ערגתו של האדם אל השלם, המלא | שיעור ב"בצלאל", 1915 בקי יצוין, במקביל: העימות הזכור מ"הציור הציוני" בתעודות, גלויות וכו' של התנועה הציונית בימי הקונגרסים המוקדמים בין דימוי האב היהודי-מסורתי הבא-בימים לבין בנו העולה לארץ-ישראל — העימות הזה לא ביקש לפסול את האב הזקן, כי אם רק לייחס את כוח ההגשמה הציונית לבן הצעיר |
|---|---|
| ולא נשכח את טיפולו ה"טריפטיכונים" האכזרי בדמותה של גולדה מאיר הקשישה, המיוצגת מהגב, וכנגדה צעיר מלא חיוניות, חושניות ואון 1974 | לכאן שייכים גם ציורי הנשים הדוחות בכיעורן ובגופן הרופס ומעוות בציורי אורי ליפשיץ בין 1965-1972 בקירוב |
לפני עשרות שנים, כתבתי בהרחבה מסה בשם "שערים", בה הובלתי את הקורא דרך שערים נכספים ב"שירת-ההיכלות", בתנ"ך ובשאר מקורות מיתולוגיים, כאשר מעל לכל השערים מהדהדות מילות "תפילת-נעילה" במוצאי יום-הכיפורים: "פתח לנו שער בעת נעילת שער כי פנה יום"… ועדיין, לפני קרוב לשנתיים, כתבתי כאן מאמר בשם "שער!!! בשנת 1914, זואולוג אמריקאי תיאר תת-מין בשם אריה חבשי P.
13| רז הציג בלאטות אריחים צהובות שמצא באתר הפסולת של נווה-צדק, עליהן הדפיס בטכניקות צילום מיוחדות צילומים ארכיוניים הקשורים להווייתו הפרטית, לתולדות הצילום המקומי בין השאר, צילום של בית ה"פוטוגרפיה סוסקין" ולהוויה הישראלית והציונית | זגג: אני לא רואה שום דבר |
|---|---|
| התבוננות בציורי ראובן משנות ה- 20 תוכיח, שהאמן צייר דרך-קבע בתים ערביים באשר הם ובחזיתם שער קשתי שחור-משחור | הבלאטות נאספו ממקומות שונים בישראל ועליהן הטעין האמן דימויי סובנירים ארצישראליים וכתובות-אש מילוליות כגון: "ויצת אש בציון", או "על שבר בת-עמי" על גבי מצע בכתב-יד המצטט את מגילת " איכה" |
תחילה, קופצות לתודעתנו ארבע סקיצות לאריחים, שצייר אריה לובין בסביבות 1925 גואש ועיפרון על נייר , ככל הנראה בתוקף התרשמותו מאריחי רצפה דקורטיביים ערביים, שראה ביפו עם עלייתו ארצה בסוף 1923 ראו שתי המתוות בתצלום לעיל.
28| ובמקביל, קידושו של עץ הזית הישיש, שבור-הענפים אך השורד, שגזעו מדמה דמותו של נביא או של ישו, כך ברישומי הפחם של ליאופולד קראקוור מ- 1930 בקירוב | מתוך סרטים אלה הודפסו ארבעה התצלומים המוצגים בתערוכה הנוכחית |
|---|---|
| אירית הדר, "מלאותו של האפשרי", בתוך: " יואב בראל", מוזיאון תל אביב, 2004, עמ' 17 | תנועת הסחרור הלא-מכאנית שימשה את לנדאו גם ב"הולה-הופ" מ- 1999, כאשר סחררה סביב גופה העירום חישוק תיל בתנועה דמוית ריקוד מזרחי |
במקביל, רנסנס "יהודי" בקרב אמנים צעירים בישראל של שנות ה- 90-80, אישר גילוי-מחדש של תרבות "זקנה", שכמו עבר עליה הכלח באמנות המקומית.
19