| כיוונם של כלים היורים בכינון ישיר אל עבר המטרה נעשה בדרך כלל באמצעות | זו הראשונה, המציגה ציור של לבנה מוסתרת בצלליות של עננים, וההוצאה אחרונה, המציגה לוחמים נועזים על כלי מלחמה |
|---|---|
| במישור אחר מתחבר מוטיב זה אל אמירה, הנמשכת לאורך כל הסיפור, כי על אף רעידת האדמה הנפשית של מי שהיה "שם", לא זעה ארצם של אלו שלא היו "שם" | היות שהכוונת אינה חלק מה, אין זה מובן מאליו שהכוונת והקנה יצביעו על אותה הנקודה |
המתפללים השרים אינם רואים את היחיד המנותק המצוי בתוכם אך הוא זה שבוחר שורה אחת מתוך הפיוט ורואה בה חיבור אל עצמו.
| כך, סבתו מתאר ברומן זה בפירוט ובפלסטיות את הטמטום, הזוועה והטרגיות של המלחמה | לא חשוב לאן, יורים עלינו |
|---|---|
| סיפור הימים נעשה לנוכח "קציני ההיסטוריה " הבאים מהעולם החיצון, המסוגלים לרשום את החוויות במישור התיעודי בלבד | יש כאן, אולי, אמירה חברתית על אוכלוסייה מסוימת בחברה הישראלית ותרומתה לאותה חברה שדחקה אותה אל השוליים, כל זאת עוד טרם נרתמה חברה זו להיחלץ מאותם שוליים |
עיצוב הרומן כמעשה אומנות, חשוב לתלמידים לומדי ספרות ככלי להעמקת הבנתם הן ברמת התוכן והן ברמת האסתטיקה, אך חשיבותו של הרומן רבה גם במישורי החינוך האמוני.
24| נראה כי המחבר מנסה לומר בעיצוב זה כי מלחמה קוראת לבחון מחדש, לא רק את אשר מתרחש לנגד עיניך בהווה, אלא גם לקרוא מחדש את זיכרונות העבר, המשתחזרים לנגד עיניך בהילוך אחר, בצבעים אחרים ובראיה שונה לחלוטין מימי התרחשותם | לאורך הספר, הולכת ומתגבשת הסכמה והפנמה עם התפיסה האמונית, כי אין השגחה פרטית על יחידים ויש השגחה כללית על עם ישראל |
|---|---|
| אבל לא מעשה חיקוי אלא מעשה ידי אמן יוצר | גבורתו של אדם באשר הוא אדם ללא כל קשר להשקפותיו האמוניות 5 |
המחבר מציין מבעד למוטיב זה כי אף שהיה המספר מבחינת נעדר מ"חזקת הבתים", מנכסיו הרוחניים בתוך סערת הקרב, יש בכוחו לשוב אל שיגרת ימיו, אף שאינו עוד אותו אדם ואינו עוד אותו נער.
15