| אם כן, הגע עצמך, בתענית י"ז תמוז - אם לא הלך לישון, מותר לאכול רק עד עלות השחר, ואם "התנה" והלך לישון, יהיה מותר לאכול כשיקום, עד קריאת הגבר, שהוא לאחר הזמן של עלות השחר?! עלות השחר הוא 152 דקות לפני הנץ החמה | |
|---|---|
| אדה"ז בפסקיו בסידור, בענין זמני ההלכה, עשה "מהפך", בתפיסה ההלכתית, שהיתה נהוגה | נְשָׁמָה שֶׁנָּתַֽתָּ בִּי טְהוֹרָה הִיא אַתָּה בְרָאתָהּ אַתָּה יְצַרְתָּהּ אַתָּה נְפַחְתָּהּ בִּי וְאַתָּה מְשַׁמְּרָהּ בְּקִרְבִּי וְאַתָּה עָתִיד לִטְּלָהּ מִמֶּֽנִּי וּלְהַחֲזִירָהּ בִּי לֶעָתִיד לָבֹא: כָּל־זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה בְּקִרְבִּי מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶֽיךָ יְהֺוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי רִבּוֹן כָּל־־הַמַּעֲשִׂים אֲדוֹן כָּל־־הַנְּשָׁמוֹת: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֺוָה הַמַּחֲזִיר נְשָׁמוֹת לִפְגָרִים מֵתִים: כל הברכות הללו מברך אפילו לא נתחייב בהן כגון שניעור כל הלילה ולא פשט בגדיו ולא לבש אחרים אלא שאם ניעור כל הלילה ולא נתחייב בהן אינו מברך אלא אחר שיעלה ע"ה אבל אם ישן בלילה ונתחייב בהן יכול לברך מיד שנתחייב בהן ובלבד שיהיה מחצות לילה ואילך ואם ניעור כל הלילה ושמע קול תרנגול מחצות ואילך יכול לברך הנותן לשכוי בינה אבל על שמיעה שקודם חצות לא יברך אלא ימתין עד אחר שיעלה עמוד השחר: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֺוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם הַנּוֹתֵן לַשֶֹּֽכְוִי בִינָה לְהַבְחִין בֵּין יוֹם וּבֵין לָֽיְלָה: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֺוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם פּוֹקֵֽחַ עִוְרִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֺוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם מַתִּיר אֲסוּרִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֺוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם זוֹקֵף כְּפוּפִים: וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֺוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ שֶׁתַּרְגִּילֵֽנוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ וְתַדְבִּיקֵֽנוּ בְּמִצְוֹתֶֽיךָ וְאַל תְּבִיאֵֽנוּ לֹא לִידֵי חֵטְא וְלֹא לִידֵי עֲבֵרָה וְעָוֹן וְלֹא לִידֵי נִסָּיוֹן וְלֹא לִידֵי בִזָּיוֹן וְאַל יִשְׁלוֹט בָּֽנוּ יֵֽצֶר הָרָע וְהַרְחִיקֵֽנוּ מֵאָדָם רָע וּמֵחָבֵר רָע וְדַבְּקֵֽנוּ בְּיֵֽצֶר טֹוֹב וּבְמַעֲשִֹים טוֹבִים וְכוֹף אֶת יִצְרֵֽנוּ לְהִשְׁתַּעְבֶּד־לָךְ וּתְנֵֽנוּ הַיּוֹם וּבְכָל־יוֹם לְחֵן וּלְחֶֽסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶֽיךָ וּבְעֵינֵי כָל־רוֹאֵֽינוּ וְתִגְמְלֵֽנוּ יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֺוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁתַּצִּילֵֽנִי הַיּוֹם וּבְכָל־יוֹם מֵעַזֵּי פָנִים וּמֵעַזּוּת פָּנִים מֵאָדָם רָע וּמֵחָבֵר רָע וּמִשָּׁכֵן רָע וּמִפֶּֽגַע רָע מֵעַיִן הָרָע מִלָּשׁוֹן הָרָע מִמַּלְשִׁינוּת מֵעֵדוּת שֶֽׁקֶר מִשִּׂנְאַת הַבְּרִיּוֹת מֵעֲלִילָה מִמִּיתָה מְשֻׁנָּה מֵחֳלָיִם רָעִים וּמִמִּקְרִים רָעִים וּמִשָֹּטָן הַמַּשְׁחִית מִדִּין קָשֶׁה וּמִבַּֽעַל דִּין קָשֶׁה בֵּין שֶׁהוּא בֶן־בְּרִית וּבֵין שֶׁאֵינוֹ בֶן־בְּרִית וּמִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם: ברכת התורה צריך ליזהר בה מאד ואסור לדבר ולהוציא ד"ת דברי תורה מפיו עד שיברך ומי שישן בלילה מברך בקומו מחצות הלילה ואילך ואם ניעור כל הלילה מברך כשיאור היום כמו כל ברכת השחר: וְהַעֲרֶב־נָא יְהֺוָה אֱלֹהֵֽינוּ אֶת־דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִֽינוּ וּבְפִי כָל־עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל וְנִהְיֶה אֲנַֽחְנוּ וְצֶאֱצָאֵֽינוּ וְצֶאֱצָאֵי כָל־עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל· כֻּלָּֽנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶֽךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֺוָה הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֺוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר בָּֽחַר בָּֽנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָֽתַן לָֽנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ׃ בָּרוּךְ אַתָּה יְהֺוָה נוֹתֵן הַתּוֹרָה׃ ֗ וַיְדַבֵּ֥ר יְהֺוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ כג דַּבֵּ֤ר אֶל־אַהֲרֹן֨ וְאֶל־בָּנָ֣יו לֵאמֹ֔ר כֹּ֥ה תְבָֽרֲכ֖וּ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אָמ֖וֹר לָהֶֽם׃ כד יְבָֽרֶכְךָ֥ יְהֺוָ֖ה וְיִשְׁמְרֶֽךָ׃ כה יָאֵ֙ר יְהֺוָ֧ה ׀ פָּנָ֛יו אֵלֶ֖יךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ׃ כו יִשָּׂ֨א יְהֺוָ֤ה ׀ פָּנָיו֙ אֵלֶֽ֔יךָ וְיָשֵׂ֥ם לְךָ֖ שָׁלֽוֹם׃ כז וְשָׂמ֥וּ אֶת־שְׁמִ֖י עַל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽאֲנִ֖י אֲבָרֲכֵֽם׃ אֵֽלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר הַפֵּאָה וְהַבִּכּוּרִים וְהָרְאָיוֹן וּגְמִילוּת חֲסָדִים וְתַלְמוּד תּוֹרָה: אֵֽלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּֽרֶן קַיֶּֽמֶת לָעוֹלָם הַבָּא: וְאֵֽלּוּ הֵן כִּבּוּד אָב וָאֵם וּגְמִילוּת חֲסָדִים וְהַשְׁכָּמַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ שַׁחֲרִית וְעַרְבִית וְהַכְנָסַת אוֹרְחִים וּבִקּוּר חוֹלִים וְהַכְנָסַת כַּלָּה וְהָלְוָיַת הַמֵּת וְעִיּוּן תְּפִלָּה וַהֲבָאַת שָׁלוֹם שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם: |
עבודה זו היא מבחינת ה ד האלקית, שהוא בבחינת , שהוא בבחינת העלייה וההסתלקות למעלה מעלה בבחינת למקורו ממש כידוע ודי למבין.
12| על כן, גם זמני הזריחה, השקיעה ועלות השחר משתנים | ומבואר ב'שער הכולל' פרק מ"ט, ב על מש"כ בסידור "אך יש מי שאומר |
|---|---|
| איך זה קשור לאלפים שיסעו היום לטבריה, לבית העלמין העתיק? עפ"ז מובן, מדוע הרבי לא רצה לפרש כמו המהרש"ג, מכיון שהמהרש"ג פירש שאדה"ז התכוון לעלות השחר, ואין זה מחוור, שהרי אדה"ז בא להקל עליו, יותר מתענית ציבור |
היות ואדה"ז מדבר על תעניות שאדם מקבל על עצמו, ומייעץ לו להתענות בימים הקצרים של החורף, החישוב בדוגמא השניה מתאים לזמן החורף במדינות בהן היום קצר והלילה ארוך.
| וזה כל חפצו וכל ישעו בהתפעלות ה או בהתבוננות | בירושלמי המחלוקת היא בין רבי לרשב"ג, לא כפי שמובא בבבלי מחלוקת בין רבי לר' אלעזר ברבי שמעון , ולפי כללי ההלכה שבספר "יד מלאכי" יש הפוסקים כרשב"ג כשחולק עם רבי |
|---|---|
| ולכן, לפי פירוש זה, אי אפשר לומר, שתמיד קריאת הגבר לפני עלות השחר, אלא הדבר תלוי, באיזה זמן בשנה מדובר, ובאיזה מקום בעולם | בנוגע לנוסח התפילה במוסדות חב"ד, שלל הרבי על הסף כפיית נוסח התפילה, ושאל האם לדעת מנהלי המוסד שקיבלו את ההחלטה הדבר מותר על פי שולחן ערוך |
אלא שבמקרה כזה, שניעור כל הלילה ולא נתחייב בהן - אינו מברך אלא אחר שיעלה עמוד השחר.