נושא הנמשל הוא אמנם התורה והיצר, אך שפת המשל מחזירה אותנו להקשר הרחב של הסוגיה - חובת האב ללמד את בנו תורה | |
---|---|
הכוונה — מי שאינו מבקר את ילדיו ואינו מעניש אותם — שונא את ילדיו כי אינו מחנך אותם |
עורכי הספר - הרבנים א' כרמל וח' פרידלנדר - מציינים בהערה, כסיוע וכמקור: "כעין זה עי' בגמ' מכות ח: על האב המכה את בנו: "אף על גב דגמיר שהבן לומד מצוה קעביד".
רציתי להחביא לך את המחשב כדי ללמד אותך לקח, אבל בסוף החלטתי לוותר על זה כדי שלא לצער אותך" | |
---|---|
ראה שו"ע אהע"ז קנד, ג בהגה - על פי מהר"ם מרוטנבורג: "איש המכה אשתו עבירה היא בידו |
ואפילו המנהל הגדול מכולם קיבל כמה מכות טובות מהפריץ עצמו, משום וכו' | אלפא ביתא דבן סירא, נוסח שני, אות ד, המאה ה-10 דהבא צריך לקמצאה, ועולימא להלקאה, לעולם הוי מיסר את בנך יותר מדאי, ולא תמנע ממנו בכל יום הלקאה כדי שתהא יראתך עליו, מה הזהב צריך הלקאה אף הנער צריך הלקאה כדי שתלמדנו דברי תורה שהם דומים ללחם, שנאמר כי לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר ה', ומה הזהב אם תלקה אותו יפה מצהיב יפה, אף הנער אם תלקנו יפה יצא יפה |
---|---|
לאור כל האמור לא נותר אלא לקבוע בפשטות, שהתבססות טכנית על "חושך שבטו" כהיתר גורף המוּחל על כל 'הכאה חינוכית' בימינו, הרי זה גובל בפרשנות דברי תורה שלא כהלכה, קרוב ל'מגלה פנים בתורה' |
ומכאן חידש "דבאב שייך לשון מכה, אף הכאה גדולה נאמנים פצעי אוהב ואהבתו כאב על בנו, משא"כ ברבו שייך לשון רדיה שהוא ברצועה' בעלמא לרדות בו.