כמה טוב להיות תחיה הורביץ
והן אמת כי גם חכם אחד קדמון מחכמי האומות הורה דרך קצרה וישרה בזה, באמרו העצה היותר נכונה למורה לתקן מעוות תלמידו הוא בעשותו המעשה מה שעשה התלמיד לנגד עיניו, אפס נסרחה חכמתו ותקצר עצתו להגיע עד תכלית הענין וסוף התקנה בדבר הזה, כי אמת הוא כי יותר קל לאדם למצא העוות והחסרון והבט אל עמל במעשה זולתו לזולתו מבמעשה עצמו לזולתו, ומומי זולתו נגלים ובולטים יותר ממומי עצמו ומחסורו אשר יחסר לו, כל זה אם עדיין לא רגיל באותו מעשה הרע ולא עשה אותה אלא פעם או פעמים אחת או שתים ואז כשיראה כזה המעשה מזולתו לזולתו ירגיש תיכף כי ברע הוא, אמנם אם כבר הורגל באותו דבר עבר ושנה בה עד שנעשה לו כהיתר בדעתו כבר נתעור העין ונתטמטם הלב על ידי ההרגל ויאמר לרע טוב, ואז אף אם בעיניו יראה כזאת המעשה מזולתו לזולתו אינו מרגיש כלל שזה מעשה רע הוא, אדרבה נתחזק לבו שזה מעשה טוב, במה שרואה שאחרים עושים גם כן כמוהו, הלא תראה בני וחכם אדם שהורגל ללוצץ מבני אדם כשבא בין אנשים אשר גם הם לצים כמוהו יש לו שמחה עמהם וישב לו בתוכם וגם הוא יליץ עמהם ויחזק את לבו לחשוב שזה מעשה טוב ולא רע שהרי גם אחרים עושים כן, אבל כשזולתו עושה לו מעשה רע או מדבר אליו דבור רע אף כי דבר קטן הוא ודקה מן הדקה, תיכף מרגיש האדם כי ברע הוא, ומן אז והלאה מכירו מרחוק כי רע המעשה או הדבור ההוא וגומר בלבו שלא לעשות כזאת לשום אדם, כן עשה הלל בעצתו וברוב קדושתו עמדה חכמתו להגיע בתיקון דבר זה עד תכליתו.