לדעתו, רש"י בפירושו השיב ב'חדא מחתא' על הקושי בדברי רב יהודה מדוע דווקא "משנכנס אדר" ורב פפא מדוע אין בכך משום 'ניחוש' העל"ח רפאל ב"ר אשר חגבי חגי רפי
ריבוי השמחה במקרה כזה יהיה מחויב דווקא באדר שני שיש בו את הרצף עם פסח עיין בספר 'שערי הלכה ומנהג' לאדמו"ר מנחם מענדל מלובביץ', שהוזכר לעיל, עמ' רפב ואילך, שמבאר במערכה ארוכה את ייחודו של חודש אדר מצד שהוא בתורת 'יום זכאי'

ביאור:משנכנס אדר מרבין בשמחה

המאירי ביאר שאין מדובר על ריבוי בשמחה במובן הפשוט, אלא על אזכור המאורע המשמח שהתרחש במהלך אותו החודש, והודיה עליו בזמן התפילה: "הכל הערה שראוי להתפלל ולהודות לאל בכל עת ובכל זמן כפי הנאות למה שאירע באותו זמן וכן שצריך לברך על הטובה ועל הרעה כמו שהתבאר".

9
משנכנס אדר מרבין בשמחה
כשם שיש בחודש זה פוטנציאל סופני, בדרך הטבע, מתגלה בו שורש הקיום הנִסי של עם ישראל, שקיומו מצד ד' יתברך
הקדמה
הופיע בגמרא תענית, הוצאת מכון "הלכה ברורה"
סיכום
לכאורה נשאלת השאלה:מדוע הגמ'מקשרת דווקא בין חודש אב לחודש אדר?
בכך ניתן גם לבאר את הניגודיות שבדברי רב יהודה, שכשם ש"משנכנס אב" ומתגבר החורבן - "ממעטין בשמחה", כך "משנכנס אדר" ומתרבה הבניין - "מרבין בשמחה" במהלך הדורות נקשר השם "פורים" גם לימי שמחה אחרים בקהילות יהודיות שונות, שניצלו מכנה
בתחלה הפיל פור בימים שנאמר 'מיום ליום', הפיל פור ביום אחד בשבת עמד שרו לפני הקדוש ברוך הוא ואמר: רבש"ע בי נבראו שמים וארץ וכו' אולם הרמב"ם פסק להלכה בהלכות תעניות רק את דברי המשנה: "משנכנס אב ממעטין בשמחה", אך השמיט את דברי ר' יהודה ורב פפא ולא הזכירם להלכה כלל

סיכום

ושם מבואר שלַכְּלל "אין מזל לישראל", אבל ליחיד יש מזל ואפשר לבטלו, ושיש הבדל בין 'בני, חיי ומזוני' לבין שאר דברים.

הקדמה
גם את מצות מתנות לאביונים יש לקיים ביום הפורים עצמו, ונוהגים לתת תרומת כסף לשני עניים לפחות
קיצור שולחן ערוך מנוקד
נלענ"ד כי במצוות אלה התורה מגלה את דעתה שתופעת העמלקיות היא תמצית הרוע האנושי בכל הדורות,לפיכך על עם ישראל מוטלת החובה לזכור ואף לא לשכוח את הרוע שעמלק מייצג,משום שהרוע של עמלק שונה מכל הרוע של אומות העולם השונאות את עם ישראל בלבם
משנכנס אדר מרבין בשמחה
לפיכך סוגית הגמ ' תענית, כט