| המחוקק הישראלי החוק לתיקון דיני העונשין עבירות שוחד , התשי"ב-1952 - הגדרתו של מקבל השוחד הורחבה ולגבי נותן השוחד, הרי שלאחר שב-1944 בוטלה אחריותו, היא הוחזרה ב-1952, אך העונש המרבי שנקבע על נותן השוחד הוא מחצית העונש הצפוי למקבלו | בדוחק אתיא דמאי קאמר משום תרומה לא חזיא אלא לכהן ומה יתרץ מלויים דמעשר חזיא לכל אדם |
|---|---|
| הואיל ואין אדם יודע את יום פקודתו, והואיל והוצאות לוויה מכובדת עשויות להיות נכבדות, לפיכך מוצעים בכמה מדינות אפיקי השקעה וחסכון לכיסוי הוצאות אלה | המטרה העיקרית הייתה להילחם במקבלי השוחד ועל כן החליט המחוקק לוותר על קיום העבירה של מתן שוחד |
ואם כן למדנו שכל דבר שאינו ראוי כלל לא לאיסור אכילה ולא לאיסור הנאה ואפילו טובת הנאה אין לו בה אינו חשוב ממון.
| בעניין אחר, קיימת "טובת הנאה" לישראל, החייב לתת תרומה וחלה לכהן, אך יכול לתת אותן לאיזה כהן שיחפוץ | נותן השוחד ייתן את סכום השוחד כקנס ובמקרים מסוימים יקבל גם עבודת פרך |
|---|---|
| בעקבות חתימת ישראל על אמנת האו"ם נגד שחיתות ובהתאם ל בדבר המלחמה בשוחד עובדי ציבור זרים בעסקאות בין—לאומיות נוסף בשנת 2008 לחוק העונשין סעיף 291א, האוסר מתן שוחד לעובד ציבור זר | נטען שכספי השוחד הופקדו לחשבונות הבנק של דרעי ושל רעייתו, וכן שימשו לקניית דירות בירושלים ולמימון נסיעות לחו"ל |
חיישינן דלמא מיתשיל וכי תנן אינה מקודשת לא שתהא מותרת לינשא אלא דינא קתני ואפי' תימא נמי דמילתא פסיקתא קתני היינו טעמא משום דבדידה ליכא למיחש דלא מקלקלה נפשה ובדידיה לא אשכחינן בגמרא אינה מקודשת אבל הוא שהלך אצל חכם והתירו מקודשת לומר שהיא מקודשת גמורה אבל לא הלך איכא למימר דחיישינן כנ"ל: מתני' קונם שאני עושה ע"פ אבא.
19