| נצח נצחים לקח למעלית להגיע והרוגז שלה הספיק בינתיים להתחלף בתחושת כלימה ואז בחרטה על כך שהיא כפוית טובה כלפי אחיה הצעיר שבאמת אוהב אותה | סליחה, אמרה שוב, ותודה שבאת במיוחד |
|---|---|
| אימצה אותו אליה ולא יכלה שלא לחשוב: כמה שאודי כזה בשרני אבנר כזה שחיף | נילי לנדסמן נולדה בקיבוץ אילת השחר, בת ליצחק לנדסמן, ממנהלי תנובה, נכדה להלל לנדסמן, ראש מועצה אזורית הגליל העליון |
מהצד השני שמעו שהטלפון מצלצל ומצלצל.
| תכף אחרי המחשבה הזאת גערה בעצמה: אבל למה שוב להשוות ביניהם? גם בארץ שלי, שאליה אני נוסעת, אמרה לדיילת, גברים מתנהגים ככה לנשים, בחוסר כבוד | אני לא בטוח אם זה בקומה הזאת |
|---|---|
| אפשר לחשוב גם כמה היא כבר מתקשרת אל האידיוט הזה | הדלתות המנחשות פלטו אותה אל אולם הנוסעים השבים |
היא הגיעה לפה עם חבורה צוהלת של מכרים שהתפזרה בחלוף השבועות.
| השאירה טיפ מופרז, אף שידעה שכבר לא תהיה הפעם הבאה | וגם היא טמבלית שחיכתה ליפול בזרועותיו של מי שלא בא |
|---|---|
| לא כועסת, ענתה, רק עייפה, אני כבר יום שלם בתנועה | כשחזרה, מאוששת מה, מצאה אותו שמוט למחצה על אחד מכיסאות הפלסטיק מעיין בצג הטלפון הנייד |
בזמן האחרון אפילו הישראלים בהודו נראו לה פחות גרועים ונוראים והיא חשדה בעצמה שאולי היא באמת מתגעגעת עד כדי כך שהיא שמחה פה ושם לפגוש דוברי עברית.
6